כולם שואלים אותי: "איך אפשר לא לפחד?". תשובתי היא: תסתכלו על הרכבת הקלה בירושלים. היא נוסעת ולא פוחדים שמא תיעצר. האנשים בה נוסעים בלי פחד, כי כולם יודעים שיש לה חיבור למעלה – הזנה ממקור של חשמל. והנמשל: כשמרגישים מחוברים לבורא עולם מלמעלה (צ'אקרת הכתר– דמיינו צינור של אור שמחבר בין הקודקוד שלכם לשמיים) אין פחד. יש הבנה עמוקה שהכל קורה לטובת ההתפתחות של הנשמה שלי. יש רוגע ושלווה ברובד הכי עמוק של הנשמה. תהיו בריאים ושמחים ובלי פחד – ככה תתקנו לפחות את הכליה הימנית.
למי שפוחד לעשות תאונה או לפגוע באחרים בעת נהיגה מומלץ להתפלל לפני כל כניסה לרכב או פשוט להרגיש את החיבור החזק לבורא עולם. לזכור שכמו הרכבת הקלה גם אנחנו מחוברים למקור שמחייה אותנו בכל רגע. כשאני נוהגת אני מרגישה שה' מנחה אותי ממש כאילו הייתי רכב קטנטן במכוניות המתנגשות בלונה פארק שמחובר למעלה בכבל חשמלי. לפעמים אני רואה מישהו קופץ לכביש והברקס נלחץ עוד לפני שלגמרי קלטתי מה קרה. במקרה אחר נכנסתי לצומת מרומזר עם רמזור ירוק ומישהי הגיעה מהסיבוב ונסעה באדום ממש מולי ו- 2 מטרים לפניה עצרתי בפתאומיות, בלי ספק בכלל שמי ששומר עלי זה ה'.
למה בכל זאת יש תאונות? זה כבר רעיון לפוסט אחר. יש אנשים שלא מספיקה להם לטיפה או סטירה קלה כדי להתעורר. התאונה מגיעה כדי לעורר אותם, ומי שמזמינה את התאונה היא הנשמה שלהם.
איך ניתן להגדיל חיבור לבורא עולם? להפוך אותו לפס רחב זה קל ביותר:
- להגיד יותר תודה לבורא עולם על כל דבר. גם על דברים שכרגע אינם נעימים לי. ממוצע אמירת תודה שלי עומד על 200 פעם ביום. לפחות. גם ברכה על המזון או ברכות הראיה והשמיעה הן אמירת תודה.
- לבוא לטיפול אצלי.
- ללכת לבית כנסת בשבת בבוקר. יש קטע של חזרת הש"ץ על "קדושה" בתפילת מוסף – לשיר בקול עם כולם ולהתחבר חזק יותר לה': "כתר יתנו לך…".
- לשנן: "אני מוגנת, אני מושגחת, אני מבורכת. העולם תומך בי על כל צד ושעל".
- לשים כתר של רימון בכוס מים לשבריר שניה ולשתות את המים. את הכתר כדאי לייבש במקרר לשימוש חוזר.
- עוד דבר שמרגיע מאד ומחזק תחושת מוגנות ע"י הגדלת החיבור לבורא עולם- פרק צ"א בתהילים:
תהילים פרק צא
א יֹשֵׁב, בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן; בְּצֵל שַׁדַּי, יִתְלוֹנָן.
ב אֹמַר–לַיהוָה, מַחְסִי וּמְצוּדָתִי; אֱלֹהַי, אֶבְטַח-בּוֹ.
ג כִּי הוּא יַצִּילְךָ, מִפַּח יָקוּשׁ; מִדֶּבֶר הַוּוֹת.
ד בְּאֶבְרָתוֹ, יָסֶךְ לָךְ–וְתַחַת-כְּנָפָיו תֶּחְסֶה; צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ.
ה לֹא-תִירָא, מִפַּחַד לָיְלָה; מֵחֵץ, יָעוּף יוֹמָם.
ו מִדֶּבֶר, בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ; מִקֶּטֶב, יָשׁוּד צָהֳרָיִם.
ז יִפֹּל מִצִּדְּךָ, אֶלֶף–וּרְבָבָה מִימִינֶךָ: אֵלֶיךָ, לֹא יִגָּשׁ.
ח רַק, בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט; וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה.
ט כִּי-אַתָּה יְהוָה מַחְסִי; עֶלְיוֹן, שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ.
י לֹא-תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה; וְנֶגַע, לֹא-יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ.
יא כִּי מַלְאָכָיו, יְצַוֶּה-לָּךְ; לִשְׁמָרְךָ, בְּכָל-דְּרָכֶיךָ.
יב עַל-כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ: פֶּן-תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ.
יג עַל-שַׁחַל וָפֶתֶן, תִּדְרֹךְ; תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין.
יד כִּי בִי חָשַׁק, וַאֲפַלְּטֵהוּ; אֲשַׂגְּבֵהוּ, כִּי-יָדַע שְׁמִי.
טו יִקְרָאֵנִי, וְאֶעֱנֵהוּ–עִמּוֹ-אָנֹכִי בְצָרָה; אֲחַלְּצֵהוּ, וַאֲכַבְּדֵהוּ.
טז אֹרֶךְ יָמִים, אַשְׂבִּיעֵהוּ; וְאַרְאֵהוּ, בִּישׁוּעָתִי.
צילום תמונה: סיגי גולן-נחמני