איך לא לכעוס

ראשית כל, היהדות רואה בכעס דבר פסול מעיקרו, ואדם שכועס נחשב כעובד עבודה זרה. מדוע? כשאדם כועס על רעהו הוא כאילו טוען שאין צדק בעולם. “הרי לא יתכן שלי יעשו ככה. לא מגיע לי!”. אם רוצה לנקום- עלית עוד מדרגה בכפירה בעיקר: “אני לוקח את הצדק לידיים שלי כי אין צדק או אין מי שמנהל את העולם בצדק”. יש פה עוד טענה כלפי בורא עולם, הנובעת מחוסר הבנה של דרך התנהלות העולם. ביהדות העולם פועל כמראה מגדילה שמראה לך על כל צעד ושעל משהו שקשור לעבודת ה’ שלך. המראה מגדילה לטוב ולרע את תכונותיך. כולנו בבסיס אותו דבר ופעם היינו נשמה אחת שהתפצלה למיליארדי רסיסים. לכן, כל מה שאני רואה הוא את עצמי במראה מגדילה. עוד היבט או השתקפות של נשמתי אבל בהקצנה כדי שאבין מה לתקן. אם אתה כועס על החבר, אינך מבין שהוא רק שליח, שבא להראות לך בהגדלה ובהגזמה מה לתקן בעצמך. את השיעור מה לתקן הזמינה הנשמה שלך.

אפשר להשתמש בשיטת “הו’אופונופונו” של ד”ר הו לן (כמופיעה בספר “אפס מגבלות”/ ג’ו ויטלי וד”ר הו לן). שיטה מקבילה כמעט זהה קיימת גם ביהדות) כדי לנקות את הטעות (לא רק עוולה כלפי אלא אפילו ראיתי תקלה  כמו מישהו שזורק קליפת בננה ברחוב ולא בפח) בי ובאחרים:

1. אני אוהב אותך

2. מצטער שמשהו בי הביא אותך להתנהג ככה

3. מבקש סליחה

4. תודה על השיעור, תודה שאתה חלק מעולמי

שנית, כעס הוא תולדה של גאווה. קצת צניעות לא תזיק – כעס הוא תולדה של גאווה: “איך עשו לי דבר כזה?”. אם אין גאווה אלא ענווה והבנה שהכל זה שיעורים שהנשמה שלי מביאה לי כדי שאתפתח אז מודים על כך ולא כועסים. הקב”ה הוא רק טוב. כל מה שנתפס כרגע כ”רע” הוא רק שיעור וצריך לקבלו באהבה. זהירות: כעס פוגע מאד בתפקודי כבד. כעס על אנשים עלול לפגוע גם בהמיספירה ימנית במוח.

שלישית, צריך לזכור שבתוך תוכנו כולנו כאן משוגעים, כמו שאומר החתול לאליס בארץ הפלאות (לואיס קרול). הוכחה? בבקשה: כל העולם בחוץ לארץ ורק אנחנו בארץ (בדיחה שחוקה). סימן שאנחנו משוגעים. חם פה, יש הרבה לחות, זיהום אויר, קרינה, ריסוס בכמויות חריגות על הפירות ועל הירקות, אז מה הפלא שכולנו משוגעים? ככה שאין מה לכעוס עלינו. אנו פוגעים בבלי דעת. אם נפגעת ממישהו עליך לסלוח לו וכמה שיותר מהר. לדוגמה, חתכו אותך בכביש בצורה מסוכנת וכמעט עשית תאונה. באותו רגע להגיד בלב “כפרה עליך, איך אני אוהב אותך, איזו נשמה טהורה יש לך”, כי באמת לכולנו יש נשמה טהורה שהיא חלק אלוק ממעל. קצת מתלכלכים פה ושם בעולם הזה ועושים דברים לא נחמדים (הגוף והנפש) אבל הנשמה נשארת תמיד טהורה.

הנה “תפילה לחופש” מתוך “ארבע הסכמות” (עמ’ 102)/דון מיגל רואיס

הנה משל-בדיחה מידידי אסף נחשון:

צב נכנס לבר, דופק על השולחן ואומר תן לי בירה ולכולם הברמן נותן לו בירה ולכולם. נגמר הערב… הברמן ניגש לצב שואל אותו מה עם הכסף? הצב אומר שאין לו. הברמן דופק לו מכות ובועט אותו החוצה. למחרת הצב נכנס שוב לבר, דופק על השולחן ואומר תן לי בירה ולכולם. הברמן אומר לעצמו: הוא בטח למד לקח מאתמול והביא כסף … אז הוא נותן לו בירה ולכולם. נגמר הערב… הברמן ניגש לצב שואל אותו מה עם הכסף? הצב אומר שאין לו. הברמן מתחרפן דופק לו מכות ובועט אותו החוצה. ביום השלישי הצב נכנס לבר, דופק על השולחן ואומר תן לי בירה ולכולם. הברמן אומר לעצמו הוא מספיק מנופח ממכות מאתמול, שאין מצב שהוא לא הביא כסף. נותן לו ולכולם בירה. נגמר הערב… הברמן ניגש לצב שואל אותו מה עם הכסף? הצב אומר שאין לו. הברמן דופק לו מכות. לפני שהוא בועט אותו החוצה, הוא שואל אותו מה הקטע שהוא בא לפה ומזמין לו ולכולם בירות ותמיד אין לו כסף לשלם. הצב משיב: “אבא שלי הבעלים של הבר”.  מוסר השכל: היזהר בכבוד הזולת. כולנו פה בנים של המלך.

וכעת סיפור אישי שלי איך הכעס משבש את התפקוד התקין של המוח:

הזמנתי לביתי משלוח מחנות מסויימת והדברים היו אמורים להגיע עד השעה 15:00. אחר כך עידכנו שעד 15:30 יגיע המשלוח. רק ב- 16:00 הגיע השליח כולו מתנשף ומטפטף זיעה (סוף יולי בישראל… חם מאד). נתתי לו טיפ ואמרתי לו, שאינני כועסת עליו, אלא על מנהל החנות ששלח אותו באיחור. השליח סרב לקחת את הטיפ והתנצל למרות שזו אינה אשמתו. ב- 16:00 הגיעה מטופלת שקבעתי איתה לקליניקה, ואני איחרתי והגעתי אחרי 5 דקות.  הכנסתי אותה לקליניקה, ופתאום נפל אצלי האסימון איזו שגיאה חמורה עשיתי. מתוך המצוקה שלי לא חשבתי בכלל להציע לשליח כוס מים כנהוג בין בני אדם. התביישתי מאד שלא יכולתי לראות שיש לפני בן אדם כי הייתי עסוקה למשך זמן קצר מאד בכעס שלי, שהיה מאד מאד קטן ומצומצם וזמני (קורה אחת לשנה בערך שמצליחים להכעיס אותי). אם מכעס קטנטן שכזה חל שיבוש בחשיבה צאו והסיקו מה גורם כעס גדול למוחו של אדם.

 

הנה סרטון שמדגים איזה כח אדיר יש לסליחה- משחררת משיעבוד לכעס:

 

אחרון אחרון חביב הרב יגאל כהן על איך לא לכעוס אם פגעו בך. 58 דקות של עונג צרוף לשמוע אותו אומר מילה במילה מה שאני משננת למטופלי. תגיד תודה (בלב) למי שפגע בך.

 

צילום תמונה: סיגי גולן-נחמני

הפוסט הבא
הפוסט הקודם

כתיבת תגובה

אנחנו לא נשתף את כתובת המייל שלך עם אחרים. שדות חובה מסומנים *

שלח