איך לצאת מדיכאון ומחרדה

באנו לעולם כדי להתגבר על כעס, צער ופחד וכן כדי ללמוד גבולות ראויים בין בני אדם. אסרטיביות ולא פסיביות או אגרסיביות. נא להתחיל לבנות גבולות ברורים יותר. ללמוד לומר “לא”. מתוך בניית גבולות ברורים תפחת החרדה ויצטמצם או יעלם כליל הדיכאון. המיוחד אם אתה אדם חסר גבולות שלוקח צער של אחרים אליך ובוכה בגללם. שנן לעצמך שבעיות של אחרים אינן שלך. הצרות של האחרים הן חלק מבחירת הנשמה שלהם ומהשיעור שבאו ללמוד פה.

נא לדבר פחות בנייד ולא לשים מכשירים קורנים ליד המיטה. בחדר שינה לא יהיה שום מכשיר פועל בזמן שינה. יש להרחיק למרחק של חצי מטר לפחות את הכרית ואת הגוף שלנו בכלל משקעים גם אם אינם מחוברים לתקעים כלשהם. הסכנה הכי גדולה- ניידים בטעינה, ראוטרים, וטלויזיה מהדור הישן עם הגב הענקי והעמוק מאחור.  לעבור מיד מראוטר אלחוטי לקוי משפר מאד את שנת הלילה וגם את יכולת הריכוז ומפחית כאבי ראש שנובעים מחשיפה מיותרת לקרינה. יש ראוטרים שניתן לכבות בהם פונקציה של ויי.פיי. ולהשאיר רק חיבור קוי מהם למחשב שרק בו יהיה תמיד חיבור לאינטרנט. מי שיש לו אנטנה סלולרית על הבית- זו בעיה גדולה. נא להתייעץ עם מר עמיר בורנשטיין איך למגן את הבית מפני הקרינה. להרחיק מיטה משקעים וממתגים למרחק של חצי מטר לפחות. ללכת יחפים כמה שיותר (לפחות 10 דק’ בחורף) כדי להטעין את גופנו במטען חיובי של כדור הארץ ולהאריק עודפי קרינה שספגנו.

חשוב להתעסק בגינון ובשתילים. אם אין אדניות או גינה בבתיכם. נא מיצאו גינה קהילתית באזור מגוריכם. הצטרפו אליה בהקדם כשותפים פעילים.

לעשות רשימה של תכונות חיוביות שלי – לפחות 10- ובכל יום להוסיף עוד אחת או שתיים.

להתקשר לדבר עם חבר/ה. אחת לחודש לפחות חייבים להיפגש עם חברים אחרת איך נתדלק את עצמנו באהבה ובמחמאות? מי שמגדיל לנו משמעותית הערכה עצמית הם החברים. יותר ממשפחה ויותר מעמיתים לעבודה.

לפחות פעם ביום לפנק את עצמי- הליכה לחוף הים או סתם טיול אפילו בסביבה עירונית קרובה, קוביית שוקולד מריר איכותי (אפילו שתי קוביות), ליטוף חתולי הרחוב וכד’.

לפנק את עצמי בבגד או בתיק או בנעלים חדשות, ללכת לספר ולעשות תסרוקת חדשה.

לחדש משהו בבית – לקנות מגבות מטבח צבעוניות או וילון אמבט חדש לאמבטיה.

לשיר שירים כל הזמן. גם בסופרמרקט. מנסיוני, הקופאית תשמח, למרות שתסתכל עליך בצורה משונה. שיר לדוגמה: “איזה יום שמח לי היום”.

שיר שאהוב עלי בזמנים קשים: “אתה בחרתנו מכל העמים”:

“אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות, וקידשתנו במצוותיך וקרבתנו מלכנו לעבודתך; ושמך הגדול והקדוש, עלינו קראת.” אלו הן המילים הפותחות את ברכת קדושת היום בתפילת שבע לשלוש רגלים, ראש השנה ויום הכיפורים. לשמיעת תפילת הודיה זאת:

עוד שיר שכדאי לשיר הוא של בועז שרעבי: “היה חזק” (מילים: בועז שרעבי וחמוטל בן זאב, לחן: בועז שרעבי).

להתעודד– נפלת כל כך נמוך שמכאן הדרך סלולה לך רק למעלה.

איך שר שלום חנוך? “תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר”.

זה הרי יעבור מתישהו. פעם תשב ותיזכר בצחוקים איך בתקופה הזאת היית מיואש על שטויות!!!

אתה לא בודד- ה’ איתך. זכור זאת.

שנן: “אני מוגן, אני מושגח אני מבורך”.

עוד עצה: לרשום בגדול “העולם אוהב אותי” או “בורא עולם אוהב אותי” (זה אותו דבר) ולהדביק על המראה או על המקרר או על דלת הכניסה. חשוב לזכור: האל אוהב אתכם בכל רגע בכל שעה גם אם מעדתם, גם אם חטאתם- תראו איך הוא מקרב אליו את קין לאחר שרצח!

תספר לי כל יום במייל מה עשית טוב היום או מה קרה לך טוב – זה יעודד אותך! אפשר לנהל יומן הודיה ולהודות בו בסוף כל יום על מה שעברת.

כדאי לברך אנשים בברכות כגון: “שבת שלום, הצלחה בכל, בריאות ושמחת חיים, שתהיה לך ופרנסה בשפע ובקלות”. כל הברכות חוזרות אל המברך כמו בומרנג עם עוצמה נוספת.

מי שקם עצוב ביום שישי מוזמן להתקשר להגיד לי שבת שלום. מנסיון של מטופלי- שיחה איתי, אפילו בלי לומר לי שיש עצבות, מעלימה כליל את העצבות. תתקשרו נשמות יפות שלי. נדבר דקה ונאחל אחד לשני שבת שלום. אפשר להתקשר להורים, לאחים לחברים מעבר לים. להגיד שבת שלום כל כך משמח ומעודד ויכול לעזור להתעודד גם במצבי דיכאון. קצת קשה ואולי מנוגד לחינוך של חלקנו אבל נסו לומר “אני אוהב אותך” ככה סתם לאנשים שמכירים (בני זוג, ילדים, הורים, אחים, שכנים). וואו אילו קסמים זה מחולל בגופנו!

 

אפשר להכנס לאתר אגורה שם אנשים מוסרים חינם דברים ממש שווים. מחמם את הלב ומרגש עד דמעות כמו מודעה שמפורסמת כבר כמה שנים של זוג שמבשל אוכל טעים ומזמין את כל מי שרוצה אליו לסעודת שבת.

חשוב מאד לשנן משפטים מחזקים של לואיז היי:

אני אוהבת ומעריכה את עצמי

אני נאהבת ומוערכת בסביבתי

אני רגועה ומוגנת מכל רע, הכל כשורה.

השמחה זורמת בעורקי.

אני מביעה אהבה כלפי הכל.

אני פתוחה לקלוט את הזרם השופע של שגשוג אשר מציע היקום.

כל צרכי ורצונותי מסופקים עוד בטרם אבקשם.

שינוי הוא החוק הטבעי של חיי. אני מקדמת בברכה את השינוי.

אנשים נפלאים בעולמי.

 

עצות ברמה הפיזית (לגבי הגוף, הבית וסביבת העבודה)

קודם כל אזהרה: אין לקחת תוספי תזונה בלי לבדוק אם הם מתאימים לכם אישית. גם אם זה רק צמח הנזק עלול להיות חמור. מה שטוב לכולם לא בהכרח מתאים לכם.

נשים שנוטלות גלולות למניעת הריון– יש לשקול הפסקתן. יתכן שהדכאון הוא תופעת לוואי של גלולות.

ועכשיו מה כן לעשות. קודם כל להפסיק לאכול חיטה (קוסקוס, בורגול, פיתה) וגם שמרים ופטריות. רצוי להפסיק לאכול בכלל גלוטן.

לך לעשות בדיקת דם. צריך לבדוק המוגלובין וגם ערכים של פריטין וברזל בדם. אם יש אנמיה רצוי לקחת תוסף ברזל.

אם התגלתה אנמיה מגלובלסטית-  כדוריות דם גדולות מדי – קל לרפא. לרוב היא נובעת ממחסור בחומצה פולית כמו שיש בעלים ירוקים.

אולי חסר לך ויטמין D? במיוחד אם אתה לובש כל הזמן ארוך ולא נחשף לשמש. שב 10 דקות בשמש כך שרק ידיים ורגליים (לא ראש) יהיו חשופים. דווקא בצהריים, אם אפשר,  ואז יתמלאו לך המאגרים. לא לשפשף אח”כ בליפה או בסבון  את העור שנחשף לשמש כי זה פוגע בספיגת ויטמין D.

מחסור כזה עלול להביא לחוסר ספיגת סידן מה שמחמיר כאבי שרירים, מפרקים ועצמות ועלול לגרום ל’דיכי’ ולייאוש. תעשה את זה – זו ממש תרופה! במקביל כדאי לבדוק אם יש מחסור בסידן. אפשר לאבחן בטיפול אצלי מה חסר ומה התוסף המתאים בתוך דקות.

תאכל יותר דגים.

פטנט מהיר ויעיל – לשים צימוק (כל יום אחד אחר) בכוס המים שממנה אתם שותים. מניסיוני עם מטופלי זה משפר מצב רוח מיידית. 

אם יש היפוגליקמיה (עודף אינסולין, ירידה דרסטית ברמת הסוכר בדם) חייב לאכול כל שעה משהו קטן. כן, גם לפני השינה.

נקה מקורות עובש בסביבתך (בית, רכב ועבודה). עובש בסביבתכם עלול לגרום ל: דיכאון, עצבנות וריבים, דפיקות לב, אלרגיות קשות, בעיות נשימה, פטרות ועוד.

צא לטיול רגלי לפחות פעם ביום לחצי שעה. הליכה רגלית עוזרת לצאת ממצבי דכאון (גורמת לתאי מוח בקליפת המוח להתחלק. במצב של דכאון הם מפסיקים להתחלק).

לסדר את הבית ,להפחית עומס על הקירות – מאד מקל על מצבי דכאון וחרדה.

להוריד 90% מהתמונות ומהדברים שתלויים על קירות ותקרות. תמונה אחת על קיר או בחדר- די והותר.

לסדר חדר עבודה ובמיוחד שולחן עבודה אם יש. זה מוריד מהעומס בעיניים ומאד מרגיע. לתייק בלי להתעצל כל מה שדורש תיוק.

לעשות unsub (הסר מרשימת תפוצה) בלי להתבייש, ולהפסיק קבלת מיילים מיותרים, אם אתם מרגישים עמוסים ויש ריבוי מיילים. זה הזמן לצאת מקבוצות וואטסאפ או פייסבוק חופרות, ולא להתבייש להתנתק מקבוצות כשלא מתאים. כן, גם אם מדובר במשפחה.

 

איך להפטר ממחשבות שליליות חוזרות ומחרדות

לקרוא ל”שדון” שמדבר אלי ומשדר לי מחשבות שליליות (לדמיין שזה משהו חיצוני לי ולא אני ומוחי הקודח) ולהגיד לו “בוא חמוד אתן לך סוכריה”, ואז לדרוך עליו הכי חזק שאפשר, פיזית עם הרגל כמו שרומסים ג’וק. כלומר להלחם במחשבות כאילו היו שדון חיצוני.לצחוק על הקול הזה שמביא לי מחשבות שליליות. להתאמץ לדמיין אותו מציק ל במבטא פרסי כבד שהיה עושה יוסף שילוח ז”ל.

  • לקרוא לה’ שיציל אותי. אפשר עם עזרה מנשמה של צדיק כלשהו, למשל כזה שאתם מרגישים קרובים אליו: “אלוק דרבי מאיר ענני” וכד’.
  • לנשום נשימות עמוקות בריכוז גמור.
  • בכל מצב של חרדה כדאי דחוף לאכול – אולי יש ירידה חדה של סוכר בדם (היפוגליקמיה). היא גורמת חרדות, דכאון, עצבנות וגורמת לעיתים גם רעד בידיים.

 

למה כרגע לא הולך לי?

אולי אתה חלש ועם בעיות בריאות? חלית או ילדיך או קרובים אחרים חולים? אולי יש צורך שתתעסק כעת בדברים אחרים כמו לרפא את עצמך ולכן עובד פחות כרגע? מצטטת את ידידי אסף נחשון: “לא הבנתי מאיפה אווירת הייאוש. ‘מומחה’, הוא אחד שעשה את כל הטעויות האפשריות. מי שלמד ללכת, נפל בדרך המון פעמים. כל נפילה וכל טעות בדרך רק מולידה ניסיון טוב יותר ומבטיחה הצלחה גבוהה יותר”.

אלה הדברים העיקריים שכדאי לעבוד עליהם:

להוריד כעס וקירבון. הכל נועד ללמד אותנו, ולא כדי שנכעס ונחוש קורבניות. לתרגל יום יום התמודדות עם כעס. להגיד בלב הכל שטויות והבל הבלים. אין לאיש כוונה לקרבן אותי. אני זו שמקרבנת את עצמי לנוכח דברים סתמיים שאחרים אומרים בלי כוונה בכלל. העולם כולו נתון לפרשנות שלי. עלי לשים משקפים וורודים. העולם נוטה להוכיח לנו שאנו צודקים. אם נחשוב בצורה שלילית זה עלול להתגשם.

לשפר ערך עצמי ולאהוב את עצמי. אני יהלום גדול של בורא עולם. בשבילי נברא העולם. יש בי חלק אלוק ממעל. לדעת לקבל מהעולם ולא רק לתת. נא להתעלם מהמשפט “שונא מתנות יחיה” וללמוד לומר תודה ולחייך למי שקנה לך מתנה. אין לומר: “אוי מה עשית לי אני… ממש לא צריך מתנות”. במקום זאת יש לומר: “מגיע לי לקבל מהעולם. העולם אוהב אותי. מגיע לי להתחבר לשפע שהעולם רוצה לתת לי”. מטופל מבוגר שלמד לומר תודה על מתנות ולשמוח בהן פתח את צינור השפע גם לילדיו. בגלל סירובו העקשן לקבל מתנות קודם לכן, הצינור היה סגור והם סבלו מקשיי פרנסה. קחו בחשבון שאתם לא חיים בואקום חברתי. הילדים והנכדים רק מראים לנו מה לתקן בעצמנו בצורה של מראה מגדילה. היא מגדילה את הפגמים שלנו.

בפרשת “כי תצא” אנו מצווים לא להלין נבלת התלוי אלא לקוברו עד הערב משום ביזוי המת. גם הוא נברא בצלם אלוקים וזכאי ליחס של כבוד מינימלי. מכאן אני למדה, שאם אדם מרגיש רע עם עצמו, כפי שנברא, ובמחשבתו מזלזל בכישוריו (דימוי עצמי נמוך בפסיכולוגית מדוברת), הרי שיש בזה בעייתיות. איך אתה בא בטענות ולא מעריך בריאה שברא הקב”ה בכבודו ובעצמו? לכן, חברים יקרים, אל תפלו לבור של יאוש מעצמכם וזלזול בעצמכם. תעריכו ותכבדו את עצמכם. גם אתם נבראתם בצלם אלוקים. תמיד יש מקום לביקורת בונה ולשיפור, אבל אין מקום ללשון הרע על עצמכם כמו “איזה טמבל הייתי” וכד’. מבחינת היהדות זה הלשון הרע הכי חמור. נכון, זה קצת קשה אבל ראו בזה מצווה של ממש – כבדו את צלם אלוקים שבכם.

להוריד צורך בשליטה למינימום. עשו אחרת מציפיותי? אחלה!!! הכל לטובה!

להפחית ביקורת על עצמי ועל אחרים. ברגע שנלמד לבקר פחות את עצמנו לא נוכל לראות פגמים באחרים וחיינו יהיו וורודים יותר. לראות רק את חצי הכוס המלאה!  כל יום לתת מחמאה אחת לפחות אפילו לזרים. למשל, “יש לך נעלים מאד יפות”, “מתאים לך ללבוש סגול”, “איזה כתב יפה יש לך” וכדומה. מחמאות לאחרים יתנו לכם משוב חיובי שיעזור לכם לשפר ערך עצמי ולהפחית ביקורת על עצמכם ועל אחרים.

להפסיק תחושות נחיתות – אני שווה בין שווים, העולם תומך בי כמו בכולם, אני בר מזל, יש לי משפחה תומכת שאוהבת אותי. להפסיק לחפש פיצוי לכך בדרכים שונות. למשל, אצל גברים הפיצוי יכול להיות להכנס למיטה כל לילה עם בחורה אחרת, או לקנות רק מותגים יוקרתיים ללבישה וכו’. אצל נשים יכול להיות הרצון להיות האמא המושלמת (אין חיה כזאת) ולדאוג שתמיד יהיה נקי ומסודר ואוכל במקרר  אבל לא רק.  כל הפירוש למה שאומרים לי ישתנה כהרף עין אם לא תהיה תחושת נחיתות.

לבעלי עסקים (עצמאיים): אולי אתה כלוא באזור הנוחות שלך? צא ממנו. צור שיתופי פעולה עם זרים! למשל, אם יש לך חנות פרחים צור קשר עם מי שמוכרת ממתקי בריאות או פירות מיובשים או טריים ותשווק גם אותה עם משלוחי הפרחים.

אולי צריך שדרוג של התוכנה (דרך החשיבה שלך). או של החומרה (תיקון קטן של המוח). אולי צריך לעשות הרחבת מיפתח זיכרון. עשיתי בעבר הרחבת מיפתח זיכרון למטפלות מתחומי טיפול שונים ולאחרונה מרחיבה מיפתח זיכרון לכלל מטופלי. הרחבת מפתח הזיכרון מאפשרת תקשורת טובה יותר עם היקום (עם בורא עולם) והבנת דברים רבים מספור מבלי צורך ללמוד אותם. כמו כן היא מאפשרת חידוד משמעותי לאינטואיציה, לקשב ולריכוז.

 

למה לא להיות צמחוני/טבעוני – על אחת כמה וכמה אם יש דכאון

אפשר להשתמש בעולם החי במידה. לשם כך נבראנו עם בעלי החיים. הם עוזרים לנו להגשים את מטרותינו בעולם הזה. ברור שתעשיית החלב היום היא ניצול יתר. גם מי שאוכל כל יום בשר זהו ניצול יתר. השחיטה היהודית היא רחמנית ונעשית בזהירות רבה כך שלחיה ככל הניתן לא ייגרם סבל. לשאלת האכזריות יש לי תשובה אכזרית. גם לעגבניה כואב. היא פשוט לא יודעת לצעוק. העץ דוקא כן צועק אך קולו אינו נשמע. כשכורתים אילן “קולו הולך מסוף העולם ועד סופו”. יש שמדברים על ילדים בתאילנד שנחטפים לצורך עבודה בשדות האורז. אז מה נעשה? לא נאכל? לפי היהדות, בעלי החיים וגם הירקות והפירות עוברים סוג של עליה בדרגה אם בן אדם ברך עליהם.

פעם באחרית הימים יגור זאב עם כבש ואנשים יהיו צמחוניים. אבל עוד לא. אנחנו עדיין לא שם. עדיין ניתן להציל אנשים עם אכילה ממש מועטה של בשר ודגים. לאחרונה הצלתי אשה מניקה מעצבנות יתר וכמעט דיכאון ע”י אכילת 2 ביצים ביום (ביצי חופש). האם צר לי על כך שיש אפרוחים שמומתים בתעשיה? ברור שכן. עלינו לצמצם צריכת מוצרים מן החי. צריכת יתר עלולה להוביל להפחתת רגישות התאים לאינסולין (ההורמון שמכניס את הגלוקוז לתאים) ואז עלולה להתפתח סוכרת.

יש להשתדל לצמצם למינימום שבמינימום אכילת בשר. במיוחד בשר בקר – יש לצרוך רק לעיתים נדירות ורק בשבת או בחג.

מביאה ציטוט מתגובה בפייסבוק של מר אהרון פורת (באישורו) למי שיצא נגד אכילת מזון מהחי:

Aharon Porath : “הבעיה שלי עם הגישה שאתה מציג היא שאתה מניח שעבור כולם בשר הוא מותרות ופינוק על חשבון אכזריות ואלימות. הרבה טבעונים אומרים “אם אני יכול בלי בשר, כולם יכולים בלי בשר” וזה ממש ממש לא המצב. אני מכיר לא מעט אנשים שמזדהים עם הערכים של הטבעונות, וניסו להיות טבעונים, אבל גילו שזה פוגע בהם בריאותית, וכל הניסיונות שלהם לשפר את התזונה ולקחת תוספים וכו’ וכו’ לא עזרו. רובם שותקים מבושה, כי אחרת הם ימצאו את עצמם מותקפים על ידי טבעונים שמעליבים אותם ופוגעים בהם, ומנסים לעורר בהם רגשות אשמה, ולגרום להם להרגיש רע עם עצמם.

הרב קוק כתב ב”חזון הצמחונות והשלום” שהצמחונות היא הדבר הנכון והמוסרי, אבל היא במדרגה רוחנית גבוהה מאוד ורחוקה מאיפה שרוב העולם נמצא היום. לפי הרב קוק, מי שמנסה לקפוץ במדרגות הרוחניות ימצא את עצמו נופל למקום מושחת ובעייתי. מה שקורה היום בקהילה הטבעונית היא הוכחה מצוינת בעיניי לטענה הזאת של הרב קוק.

טבעונות היא ביטוי של ערך חשוב וקדוש ונפלא – חמלה כלפי כל יצור חי. אבל כאשר החמלה כלפי התרנגולות והפרות (שהיא נפלאה בפני עצמה) באה על חשבון חמלה כלפי בני אדם אחרים, כאשר היא באה ממקום של רצון לא מודע להציג את עצמך כנעלה מוסרית על בני אדם אחרים, כאשר היא באה עם התנשאות ותוקפנות כלפי מי שלא מסכים איתך, אז זה פשוט לא שווה את זה”.

רפואה שלמה ובשורות טובות.

 

לסיום, כמה דברים מעודדים.

ראשית כל, קבלו את גרסת הטיוטה הראשונה להלכות הקרבת פיקאצ’ו. שלחתי לכבוד הרב שלומדת אצלו שיעורי תורה ושאלתי אם זה בסדר ולא פוגע בקודשי ישראל, והוא אמר שזה מעורר למחשבה. קיראו ותהנו גם אתם.

“פיקאצ’ו הנה הבאתי מלוא הטנא רב פאר!
פוקימון פה העליתי ולראשי עטרתי זר”

הילכות שחיטה והקרבה של פיקאצ’ו

כדי להקל על הצער בימי בין המיצרים, התחלנו במשפחתנו להתכונן לקראת חנוכת בית המקדש השלישי שירד במהרה בימינו מהשמים. יפה שזכרתם שעתידים הקורבנות להתבטל למעט קורבן תודה.
המילה “קורבן”, מלשון “קירבה”, יש לה משמעות של קירבה גיאוגרפית, בכך שהאדם מביא ומקרב את מתנתו אל המקום הנחשב למקום שכינתו של ה’. מלבד זאת, יש למילה זו משמעות של קירבה רוחנית, שכן באמצעות הקורבן האדם “מתקרב” לאל (ויקיפדיה).
לפי חזון הצמחונות והשלום של הרב קוק, בבית המקדש השלישי יקריבו רק קורבנות תודה (מהצומח). תודה הוא קרבן שמקריב אדם שעבר בשלום חוויה מסוכנת: חציית מדבר או ים, מחלה קשה או ישיבה במאסר. בעתיד תהיה בעיה בהקרבת קורבן מסולת, כי כנראה שהחיטה תוצא מחוץ לחוק ותיאסר למאכל בני אדם עקב הנדסה גנטית חזירית ורגישות של 99% מאוכלוסיית העולם לחיטה. כזכור, אין להכניס שאור או דבש (סוכר פירות) לבית המקדש, וככה לא נשארו הרבה ברירות מה להקריב.
אשר על כן, החלטנו במשפחתנו שהראוי ביותר לקורבן הוא הפיקאצ’ו. פיקאצ’ו הוא פוקימון קטן בצבע צהוב מסוג חשמל וצורתו דומה לעכבר. שמו הוא הלחמה של המילה היפנית לציוץ עכבר והצליל שמשמיעים ניצוצות חשמל ביפנית (מתוך ויקיפדיה).
מלכתחילה נחלקו הדעות מה מהות הישות המכונה פיקאצ’ו. מחד, פיקאצ’ו אינו בעל חיים אלא צמח, כי מצויר על דף או במחשב (שניתן להדפיס מסכו על דף), והדף כידוע הוא צומח מהעצים. מאידך, ניחן היצור ביכולת לפעול פעולות. על כן נהוגה פשרה, והוכרז כצומח שנוהגות בו הלכות שחיטה של בהמה דקה, אך לא הלכות שמיטה, עורלה, נטע רבעי ותרומות ומעשרות.
הקרבת הקורבנות נעשית במשך שעות היום בלבד, מעלות השחר ועד שקיעת החמה, ולא בלילה. ואם בדוחק השעה הקריב בלילה, כי התקמצן על מלון בירושלים, רחמנא ליצלן, הרי זה פורץ גדר ויישכנו נחש. יקפיד לטבול ערב קודם ההקרבה במקווה כשר רצוי באזור ירושלים רבתי (ת”א עד ים המלח), או לפחות באזור ארץ ישראל רבתי- קל לזכור את הגבולות בראשי תיבות ד”ד (דמשק עד דהב) כמו דדי דדון זכור לטוב.
על בעל הקורבן להניח ידיו על ראש הבהמה/הפיקאצ’ו. הסמיכה נוהגת ברוב קורבנות היחיד פרט לבכור מעשר ופסח, וככלל אינה נוהגת בקורבנות הציבור. תוך כדי הסמיכה אומר בעל הקורבן דברי שבח לבורא לפני ההקטרה (בורא מיני פוקימון). מצווה להוסיף מלח לכל קורבן. יש ליד המזבח- קחו חופשי (עוד 8 משאיות מלח ממתינות מחוץ למקדש. כימיקלים לישראל- תודה לכם. אל תשכחו את השלט הקדוש “פקח אני פורק סחורה לטובת בית המקדש” המציל בעת צרה).
בל יקריב אדם פיקאצ’ו שנשא בעול כלשהו בימי חייו כגון בידוע ששימש כשעשוע לילדים, אלא מצווה מן המובחר לקחת פיקאצ’ו משולש (בן 3 שנים), שלא נשא בעול ומורא לא עלה על פרוותו הזהובה, והוקדש מיום לידתו לעלות כקורבן. על שום מה? במופלא ממך אל תדרוש!
מלכתחילה ראוי להובילו לשחיטה מרצונו הטוב. כיצד מרצונו? כלום יכול מראש להתנות עמו שיבוא מרצונו? תלמוד לומר יכה קלות בפיקת ברכו ג’ פעמים עד שיאמר “רוצה אני”. אם מורד ומסרב, ידבר אליו רכות בדברי כיבושין. אם לא הועיל, בל יאמר אדם “בוא כבר, יא חתיכת כּלבּוּן [שילוב של כלב וקרטוּן (Cartoon)], חניתי בדאבל פארקינג ליד הכותל המזרחי!” או “אני אראה לך מזה, שרפתי חצי יום, וטרם התחלתי ביקורי במוזיאון ישראל” או לחילופין “ינעל הנעל שלך, תזהר ממני! אני מנתניה”. אלא ידבר אליו בלשון חנופה ומתק שפתיים כצפיחית בדבש כמה יפה הוא וכמה ציורי, וירבה לומר שבחו בפניו שהוא נזר הבריאה, ועקבו מכהה גלגל החמה.
אם גם זה לא הועיל ועדיין עומד הפיקאצ’ו במריו, יכה קלות בראשו כמו מכה הדרושה לשבור ביצת (עאלק) חופש אורגנית, לא יותר מג’ פעמים (יזהר שלא יפגע באוזניו). עדיף ע”י קטן, וכן עדיף בשינוי באמצעות כלי כמו מזלג  (יש מזלג זהב ליד הכיור. תודה לסולתם), או באמצעות יקינטון בצבע ורוד/סגול שנברא לכך מששת ימי בראשית, ויאמר לו: “לך! לכך נוצרת”, וימתין עד שיתרצה.
והיה וגם זה לא הועיל, יש המתירין בשעת הדחק, כגון שרואה ששוקעת החמה בעוד כמה דקות, לקרוא לחבר’ה מהווקף (על תקן גוי של קורבן). יתן בידם אקדח טייזר של שוטר שעבר במקרה בסביבה (בקשו ממנו יפה, תגידו שיש לכם פיקאצ’ו סרבן) ולשתוק ולא לומר דבר. אין צורך אפילו לקרוץ. החבר’ה מהווקף מתורגלים, וישר ידעו מה לעשות עם הפיקאצ’ו, ממש כמו הפיליפינית של השכנה, שתמיד כשקוראים לה היא מיד יודעת איך לסדר את השעון שבת של בית כנסת, כדי שהאור והמזגנים ימשיכו לדלוק עוד שעתיים בשמחת תורה ולא יכבו באמצע התפילה (מנפלאות הבריאה). מי שנוהג כך יש לו על מה שיסמוך.
אם התחשמל המקריב או הכהן מהפיקאצ’ו הרי זה לטובה, וכל המחמיר או אף מתפחם אחד מאיבריו תבוא עליו הברכה. התפחמות הקמיצה של יד שמאל- סימן וודאי לזיווג קרוב. אם כבר נשוי, סימן מובהק הוא לבנים זכרים. אם בפחדו כפה קערה על הפיקאצ’ו שלא תישוך או תחשמל (הנקבה מסוכנת יותר מהזכר) – בדיעבד מותר עדין להקריבו, דהווי ידוע שזוהי הלכה ואין מורים כן (הלכה שאסור ללמד אותה שמא ישגו בגללה). רצוי קערה מפלסטיק או מעץ, ובשום אופן לא ממתכת שכן אז עלול להתחשמל. והיה וירד גשם יגע בפיקאצ’ו רק באמצעות מקל מעץ שמא יתחשמל כולו, ח”ו, ויחזיר ציוד לבוראו בטרם עת. יזכור להביא מטריה גם בקיץ, שהרי “וניגש חורש בקוצר” כבר כאן לפנינו, ובחודש יוני וגם יולי 2018 עיניכם הרואות יורד גשם בישראל!
מאימתי שוחטין? ת”ר (תנו רבנן) מרגע שיבחין בין צהוב של חלמון ביצה לבין צהוב בפרווה של הפיקאצ’ו. ויש אומרין משיבחין בפסים בגבו של הפיקאצ’ו. אימתי תום זמן ההקרבה? משעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן.
קוצץ ראשו בקופיץ קטן. יקפיד על הילכות שחיטה וידקדק בקופיץ. כל משך ההקרבה יהיה כשיעור של זמן אכילת פרס תוך כדי שיאמר בכוונה גדולה: “פיקה, פיקה, פיקה, פיקאצ’ו”. זמן אכילת פרס הינו שיעור של חמש דקות, ויש אומרין שהוא שיעור של כשבע וחצי דקות (ויש עוד שיטות בזה). לכן נכון להיזהר תמיד בתוך ארבע וחצי דקות לצאת ידי חובת כל השיטות. והמחמיר תבוא עליו הברכה.
לעניין הסירכה בריאות הפיקאצ’ו נחלקו רבותינו. עדות הספרדים נהגו להתיר ועדות האכנזים נהגו לאסור (בשר חלק). אבל מאחר שהמשיח כבר כאן, ועמו תישבי שיתרץ קושיות, נמצאנו למדים שהכל מותר! יזהר שלא לאכול גיד הנשה וח”ו לא יאכל את זנבו משום “לא תזנבו”.
המבקש להכין מצות מדם הפיקאצ’ו הרי זה כופר בעיקר ויפגע בו ברק משמיים. או מפיקאצ’ו. מה שבא קודם.
לגבי עור הקורבן, בירושלים נהוג שהמתארחים בעיר משאירים את עורות קורבנותיהם למארחים, במקום תשלום על שהייתם.
בצאתו יטול ידיו ויקפיד לברך את הכהן המסייע לו, וכל המברך יתברך. אחר כן מצווה מן המובחר ליגש לכספומט (יש אחד ליד השער הצפוני ואחד ליד המזרחי) וימשוך לפחות  100,000 ₪ כדי לפנק בני ביתו במיני מגדנות ותופינים, על שום שבביאת המשיח כולנו הופכים עשירים. בל יבזבז אדם ממונו על בשמים, כיוון שריח הקטורת מציף את כל אזור ירושלים רבתי, וכל הנכנס לאזור מתבשם בין ברצונו ובין שלא ברצונו. בדרך לחניה כדאי לזכור שכל אילנות הסרק מניבים פירות משובחים למאכל אדם בביאת המשיח. אז כדאי לקטוף פירות מכולם ולהינות מהם בדרך הביתה (ברוש, ארז, אשל וכן הלאה). רק בביאת המשיח נחקק חוק שמפסיק ייצור שקיות פלסטיק שמזהמות את הסביבה. על כן, מקוה שזכרתם כבר בהגיעכם לבית המקדש להביא תיקי אל-בד מהרכב כדי לסחוב את הפירות המשובחים. בתיאבון!

בבנין ציון בקרוב ננוחם. בעיתה- אחישנה!

על אהבה עצמית/ צ’רלי צ’פלין

כאשר אהבתי את עצמי באמת,
הבנתי שתמיד בכל הזדמנות אני הייתי במקום הנכון,
בשעה הנכונה ובדקה הנכונה ואז יכולתי להרפות.
היום אני יודע שיש לזה שם: הערכה עצמית.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
יכולתי להבחין שהיגון והסבל הרגשי שלי
הם רק אזהרות שאני הולך נגד האמת הפנימית שלי.
היום אני יודע שקוראים לזה אותנטיות.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
הפסקתי להשתוקק לחיים אחרים
והתחלתי לראות את כל המתרחש כתרומה לצמיחתי.
היום אני יודע שזה נקרא בגרות.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
התחלתי להבין כמה מעליב זה ללחוץ על מישהו
לעשות את מה שאני מבקש,
למרות שידעתי שזה לא הזמן או שאותו אדם עדיין לא מוכן.
אפילו כאשר האדם הזה הוא אני.
היום אני יודע שלזה קוראים כבוד.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
התחלתי להשתחרר מכל מה שאיננו בריא עבורי:
מאכלים, אנשים, מצבים, כל דבר שמשך אותי מטה.
בהתחלה לבי קרא לזה- “גישה אגואיסטית”.
היום אני יודע שזה אהבה עצמית.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
חדלתי להתייסר על הזמן החופשי,
הפסקתי לעשות תכנונים גרנדיוזיים,
ממש נטשתי את ה”מגה” פרוייקט של עתידי.
היום אני עושה את מה שאני רואה לנכון,
מה שאני אוהב, בקצב שלי,
היום אני יודע שקוראים לזה פשטות.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
הפסקתי לרצות להיות תמיד צודק
וכך טעיתי הרבה פחות
היום גיליתי שלזה קוראים צניעות.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
סירבתי להמשיך לחיות בעבר ולדאוג כל הזמן
למה שיהיה בעתיד.
עכשיו אני חי את הרגע הזה, כי כאן מתרחש הכל.
היום אני חי כל יום ויום, ולזה קוראים שלמות.

כאשר אהבתי את עצמי באמת
הבחנתי שהחשיבה שלי
יכולה לאמלל אותי ולאכזב אותי מאוד,
אבל כאשר אני מגייס אותה לשירות לבי,
היא פוגשת פרטנר חשוב ואמיתי
ולזה קוראים לדעת לחיות.

 

טבעת הקסמים של שלמה המלך

מאת: גיא זהבי

 

יום אחד, שלמה המלך, החכם באדם, רצה לבחון את יושרו ואת חוכמתו של משרתו הנאמן, בניה בן יהוידע. המלך רם המעלה זימן אליו את משרתו ודרש ממנו לבצע משימה, בידיעה כי לא ניתן להשלים אותה.

שלמה המלך אמר לבניה: בעוד 6 חודשים יחול חג הסוכות. בחג זה אני מעוניין לענוד טבעת קסם. אדם עצוב שיביט בטבעת יהפוך מיד לשמח, ואדם מאושר שיביט בה יהפוך עצוב ברגע“.

המשרת הנאמן יצא מיד אל המסע בעקבות הטבעת המסתורית.

חלף חודש, חלפו חודשיים, ובניה, שביקר אצל כל צורף ורוכל בממלכה, נותר ללא מענה.

חלפו עוד חודשיים, בניה הגיע עד לגבולותיה של הממלכה, אך עדיין לא מצא איש אשר שמע על טבעת קסומה שכזו.

בניה, המשרת הנאמן, הפך עם הזמן למתוסכל. בכל מאודו רצה להגשים את משאלתו של אדונו, אך כל כמה שלא ניסה, לא עלה בידיו למצוא את הטבעת המסתורית. הדכאון עלה בו והוא כמעט אמר נואש, עד שיום אחד לפני חג הסוכות הגיע לסדנתו הקטנה של צורף עני בכפר קטן.

המשרת, שכבר לא היה לו מה להפסיד, שאל גם את הצורף הזקן: אמור לי אדוני, האם שמעת מימיך על טבעת קסומה הגורמת לסובל להפוך למאושר ואת המאושר הופכת לסובל?”

הצורף הזקן חשב שני רגעים, הוציא טבעת נחושת קטנה מאחת המגירות, חרט עליה דבר מה והגיש למשרת.

בניה, שבמשך החודשים שעברו הספיק לאבד כל תקווה, נתן מבט אחד בכתובת על הטבעת, ומיד אורו עיניו. הוא הודה לצורף, שילם לו שק מטבעות זהב ומיהר, מאושר, לכיוון ארמון המלך שלמה.

כשהגיע המשרת לבסוף לארמון המלך, שמח שלמה וצהל עד מאוד, הוא לא האמין שמשרתו באמת יחזור אליו עם תוצאות.

המשרת הגיש לאדונו את הטבעת, המלך החכם נתן בה מבט אחד ומיד נעלם החיוך מפניו. כל חצר המלכות הסתקרנה לראות מה כתוב על הטבעת הקסומה, ולבסוף כשהביטו בה, ראו את המשפט הפשוט הבא:

למרות הכל, גם זה יחלוף“.

המשפט הפשוט הזה טומן בחובו אמת שעלינו לנצור בליבנו – גם אם נדמה לנו שהכל עובד לטובתנו ואנחנו על גג העולם, עלינו לזכור כי כל זה עלול להיעלם יום אחד. מצד שני, וזהו הצד המשמח של המשפט, כל הסבל, כל התסכול, כל הימים הקשים אותם אנחנו חווים לפעמים, גם אלה עתידים להיעלם ולהישכח כלא היו. שלחו את הסיפור החכם הזה לכל חבריכם, כדי להזכיר להם גם ברגעים הקשים ביותר, שגם זה יחלוף בסופו של דבר.

צילום תמונה וגידול החמניה משלב הזרע ועד לתפרחת הנפלאה של קרקפת חמניה בוגרת: סיגי גולן-נחמני, גינה קהילתית רח’ שמעון ברכה נתניה, 2013.

 

 

הפוסט הבא
הפוסט הקודם

כתיבת תגובה

אנחנו לא נשתף את כתובת המייל שלך עם אחרים. שדות חובה מסומנים *

שלח

 

אלרגיה עייפות ומפרקים

בטן נפוחה, עייפות ועצבות

19.10.20   סיגי אהובה,   רוצה להודות לך על השינוי המבורך והמשמעותי, שקרה לי בזכותך, מאז הטיפול.   הגעתי אלייך עם בטן נפוחה תמידית כמו

קראו עוד »
טיפים

נזקי הקנאביס

סמים ולא נהנים– הכתובת זועקת מהקיר אבל רבים מעדיפים להתעלם ממנה ולטשטש עם קנאביס סימפטומים חמורים, בטענה שהקנאביס מרפא. לשיטתי, כל המחלות מקורן בנפש האדם.

קראו עוד »
טור גוף-נפש

עודף משקל

משקל יתר הפך בדורנו למגיפה והוא מאפיין את העולם המודרני. בחברת הילדים קורה פעמים רבות שמציקים לילד שמן וקוראים לו בכינויי גנאי. לאדם מבוגר עם

קראו עוד »