לפעמים, בלי שום אזהרה מוקדמת עלולים לחוש ניתוק מבורא עולם. לפעמים ליום וחצי לפעמים לאלפית שניה (גם אלפית שניה עלולה לעשות נזק בצ'אקרת הכתר). וזה כואב. לפעמים מרגישים לא מוסריים מספיק ומתמלאים רגשות אשמה. לפעמים מתקרבנים או שוכחים כמה צריך להודות על כל דבר. לפעמים סתם מרגישים תקועים באמצע החיים. פתאום בדואר לא מתקדם התור, במשרד הפנים יש גיהנום מהסרטים, ואין לך עם מי לדבר גם אם זה דבר ממש דחוף שצריך לסדר, וזה בכלל לא אישי שלך, ובאותו יום נפגע האוטו בחניה ועוד כל מיני דברים מעצבנים. ההרהור החולף במוח הוא: "מה קרה? ה' לא אוהב אותי יותר?" והלא אין דבר מטופש מזה. אן ביכולתנו להבין את התמונה המלאה איך מתנהל העולם. לא לקחת את זה אישי נגדנו אלא לטובתנו בצורה הכי אישית והכי בלתי מובנת. וזה הזמן לצאת מזה מיידית כשמזהים את זה. איך? המצאתי שיטה אבל הזכויות שמורות ליהודה אטלס ("והילד הזה הוא אני") שכשאביו קורא עיתון היה מכניס את הראש מתחת לכף ידו (כשזרועו של האב על מסעד הכורסא), ומניע ראש מצד לצד כדי לקבל ליטוף. אז בעודכם ברכב, בבית, בשטיפת כלים במטבח, תתחילו להניע לאט לאט את הראש מצד לצד או קדימה אחורה ותרגישו מלוטפים פיזית. כי ה' מגונן עליכם בכף ידו (הדמיונית) גם כשאינכם שמים לב. האם יתכן שאב לא יאהב את ילדיו שלו? למשה רבנו אין אף פעם נתק, אבל הוא רוצה שה' ייראה לפניו. וזו תשובת ה':
וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי:(שמות ל"ג).
אז יאללה. תרגישו. תתחברו לבורא עולם. בנוסף תמיד אפשר להתקשר אלי, להגיד שאתם חשים מנותקים, ואני אצרח עליכם כמקובל. (סתתתאאאם… רק אנזוף קשות ואאיים עם אקדח הצעצוע שבמגירה העליונה).
מי שמרגיש עדיין מנותק שייצא לטבע ויחזה במו עיני ביפי הבריאה. האמת שבשביל זה לא צריך אפילו לצאת מהבית. אפשר ללמוד לבד אנטומיה או להבין את נפלאות מערכת וריד שער הכבד בשביל להתפעל "מה רבו מעשיך ה' ". תהיו בריאים ושמחים אהובים שלי. תפסיקו עם השטויות כי ה' אוהב את כולכם. כמאמר הנביא: "בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ" (ישעיהו נ"ד, 7).
צילום תמונת השמיים הנשקפים מהקליניקה: סיגי גולן-נחמני