דורין גלעדי היא אשה צעירה, מוסיקאית, שחקנית, יוצרת ויזמית, שאמא שלה נפטרה עקב סרטן ריאות בהיותה ילדה קטנה. בחרתי להביא דברים שכתבה מתוך פוסט אמיץ וחשוף בפייסבוק שפרסמה ב- 22.6.2026. גילי מן וולנר היא תלמידה שלי שהפנתה אלי את דורין לטיפול. הנה הפוסט המקוצר:
"את הטיפול אצל גילי, היועצת שלי לריפוי הנפש, התחלתי מתישהו אחרי השבעה באוקטובר.
הגעתי אליה בניסיון להרכיב את מה שנותר מהמציאות שהכרתי.
…
למדתי להתבונן על העולם בעיניים חדשות, לפרק אירועים, לנקות מהתודעה, להזין תודעה חדשה, לחזק אמונה ולהתחבר למסע הנשמה.
אבל אף אחד לא הכין את שתינו לשלב הבא, כשישבתי אצלה בוהריים אחד בנובמבר האחרון ואמרתי לה: גילי, יש לי סרטן.
הופה! בורא עולם מוריד לי פה חתיכת אירוע. מה עושים?!
שלב ראשון היה להחליט אם ללכת על ניתוח…(שזה מסע בפני עצמו) אבל אני לא אחזור על עצמי מהפוסט הקודם. ניתוח היה. גידול יצא בשלמותו, שוליים נקיים, והשבח לאל!
חכו חכו, אוטוטו יש פגישה עם האונקולוג… ספויילר, זו היתה חוויה ממש מצחיקה. NOT!
שניה לפניה הספקתי לגנוב שבוע בחוות בריאות בקפריסין. משם חזרתי באופוריה והבנה פנימית שגם אם האונקולוג ימליץ על זה בחום, אני לא אקח את הכדורים למניעה כפי שנתנו לחברות אחרות שלי לצרה (כמה תמימה וחמודה הייתי, תכף תבינו…).
האונקולוג ישב מולי בחיוך, עם חולצה ורודה וג'ינס, ובמבטא אמריקאי קליל, הסביר לי במשך שעתיים, על מספרים וסטטיסטיקות וסיכויים ופוטנציאלים והשלכות…
(איבדתי אותו באחוזים
)
)היות ובכל זאת שחקנית הייתי רוב חיי, הצלחתי לזהות בשלב יחסית מוקדם איך הוא בונה את המונולוג שלו יפה עם בילד אפ כזה כדי להנחית עלי את הפטיש לפינאלה. זיהיתי את האקדח כבר במערכה הראשונה אבל הוא חייך כל כך יפה אז נתתי לו ליהנות. אפילו חייכתי בעצמי.
כשהוא סיים בתרועה רמה, נשארתי עם המלצתו החמה לקוקטייל הבא (ואני מדגישה שמדובר במניעה בלבד, לא טיפול במחלה פעילה) אז שימו לב:
שבועיים הקרנות מקומיות, 4 סיבובי כימותרפיה (איזו תרפיה פה?) וכדורים ל 5 עד 10 שנים, כאלו שיכניסו אותי הישר למנאפאוזה על שלל השלכותיה הלא מגניבות.
אה רגע רגע, רק תוספת קטנה, הוא גם אמר שיש מחקרים שמראים שהכדורים האלו עלולים לייצר בהמשך סרטן רירית צוואר הרחם… וואט? אז אתה ממליץ לי על כדורים שימנעו לכאורה סרטן אחד אבל ייצרו לי פוסבלי סרטן חדש 
המממ…
המממ…פה כבר הבנתי שבורא עולם איתי בחדר ובא להראות לי את הגיחוך שבכל העיניין שהרי –
Isn't it ironic? don't you think?!
"אני לא מתחברת!" אמרתי לו. כאילו מדובר בסדרה של נטפליקס 
המשכתי והוספתי שזה נוגד את כל מערך האמונות שלי ושאני אמצא את דרכי בנתיבים אלטרנטיביים אחרים.
הד"ר בורוד בכל זאת שלח אותי הביתה עם משהו ואת זה לקחתי איתי ואני מקפידה ליישם, וכך אמר:
"No matter which way you choose, own it! "
So I'm fu*king owning it!
כשחזרתי לגילי אחרי האפיזודה הזו, די מבוהלת והלומה יש לומר, היא שלחה אותי מיד לקרוא את הספר "מתה להיות אני" של אניטה מורג'ני ולסיגי מנתניה.
אני הייתי זקוקה לגורו וסיגי לוהקה לתפקיד 
טוב, סיגי היא תופעת טבע בפני עצמה, עם רקורד של העלמת גידולים וריפוי ספונטני, ובאמצעות מטוטלת, תזונה מותאמת, הילינג, תפילות, מרידיאנים ואלוהים יודע מה היא עושה זאתי, הצלחתי לעבור למימד של ריפוי עצמי ולהחזיק באמונה שעשיתי את הבחירה הנכונה.
כי על גופתי המתה (וזה ליטרלי במקרה הזה) לא הייתי מוכנה שהילדים הקסומים שלי, המתוקים שלי, התמימים, יראו אותי מוחלשת, חיוורת וללא שיער, דועכת אל תוך מחלה ואז אל מותי, כפי שאני ראיתי את אמא שלי. זו לא התמונה שתיצרב להם. לא במשמרת שלי!
ואם אני צריכה לעזוב פה אני עוזבת עם בייבי ליס! 
וזה קטע שמכרים בשכונה וחברות רחוקות פוגשים אותי בסופר או בקניון ושואלים ככה בעדינות בלי לחטט מידי: "מה שלומך? איך את?"
חלקם יגידו בפליאה: "את נראית ממש טוב!" כי כנראה ציפו לראות אותי חולנית כזו ועם פאה כמו בסרטים.
אחת גם אמרה לי: "אני יודעת שעוברת עליך שנה זוועתית" ואני חושבת לעצמי, כאילו כן, היא התחילה לא משהו אבל יש מצב שזו מתגבשת להיות אחת השנים המופלאות בחיי. והיד עוד נטויה כי אני לא מסתלקת מכאן כל כך מהר… (תאלצו לספוג עוד כמה וכמה פוסטים רחבי יריעה ממני ).
).אני צוללת לי אל תוך המרחב הקוונטי עם שלל האפשרויות הקיימות עבורי והמציאות מתיישרת ושולחת לי חיזוקים ואותות!
כמו הבחור הזה אלעד (שאבא שלי פגש את אבא שלו בסופר וחיברו בינינו) ושהסכים לשתף אותי בסיפור שלו על החלמה ספונטית ומלאה מלוקמיה. על האונקולוג שצרח עליו שהוא ימות אם יפסיק את הכימו ועל הרופאה שעכשיו מגדירה אותו נס רפואי וביקשה לעשות עליו מחקר.
כמו זה שאני הולכת לרופא נשים שלי שבוע שעבר ואני בטוחה שהוא יתן לי את משנתו על כמה לא בסדר שלא עשיתי טיפולים ובמקום זה הוא אומר לי שבכלל יש גישות שאומרות שסוג הסרטן שאיבחנו לי זה בכלל לא סרטן!
הלם! וואט?
והפודקאסט הזה שחברה שולחת לי עם עוד מקרה של סרטן שלב 4 שהתרפא כליל בעזרת המדיטציות של גו' דיספנזה ופרוטוקולים אלטרנטיביים ורוחניים נוספים.
אז קיבלתי ממש בעיטה בתחת אתמול כדי לכתוב את הפוסט הזה, ואמן אמן שיגיע למי שצריך להגיע, כדי לפתוח בפניכם את האפשרויות העומדות עבור מאובחנים עם סרטן בכל שלב, בפני כל מי שמתמודד עם כל מחלה או אתגר.
תתעוררו על החיים שלכם! או לפחות תבדקו, קבלו השראה ואמונה מאנשים שהיו שם וחיו כדי לספר. ובעיקר תתחברו לרצון הנשמה ותקשיבו לאינטואיציה שלכם.
רוצו לקורס ביואוטופיה- תודעה בשינוי של גילי! Gili Man Wolner
תודה עליך בסרט שלי. לוהקת היטב לגלם את פני הבורא
ספרי חובה לקריאה:
* "מתה להיות אני"/ אניטה מורג'ני
* "לשבור את ההרגל, להיות עצמכם"/ ד"ר ג'ו דיספנזה
* מצרפת לכם בתגובה הראשונה לינק לפודקאסט ששלחו אליי. תעבירו את זה הלאה למי שזקוק 
ומקווה שתרמתי במעט מתוך המסע שלי.
ומקווה שתרמתי במעט מתוך המסע שלי.אל נא רפא נא לכל עם ישראל וליושבי כדור ארץ והעולם כולו 
תאהבו, תשמחו, תודו, תרקדו, תסלחו ותזינו את עצמכם היטב.
ונאמר אמן
