העונה הנעימה ביותר לטייל באזור אילת- סתיו או תחילת אביב. בחרנו בסתיו ונסענו לטיול ארוך בן חמישה ימים, שכולו שימשי ונעים עם טמפרטורה של 27 מעלות בערך, בעוד שבמרכז הארץ ירד גשם זלעפות. כהרגלי, שבועיים קודם לטיול אני מפזמת לי את שירו של ליאור ייני "בואי לאילת" (מילים: ירון לונדון, לחן: נורית הירש).
ב- 17.11.2024 הפלגנו לדרכנו השכם בבוקר לפני כל הפקקים אל חוות האלפקות במצפה רמון. ליטפנו אלפקות ולמות רכות וצמריריות, כולל גור אלפקה פיצפון שחמק החוצה מהמכלאה ושוטט חופשי. אם יש לכם זמן רב עד החשיכה מומלץ לבקר ב'חץ וקשת מדברי' הסמוך לחוות האלפקות. בעבר ביקרנו ונהנינו מחוויית הירי למטרות בחץ וקשת. מומלץ גם לבקר במרכז המבקרים של מכתש רמון.
משם נסענו להר הגמל ועלינו במדרגות ה'מינסרה' או ה'נגרייה' במכתש רמון. לא מצאנו את מחצבות הקאולין המשוקמות שאמורות להיות מלאות במים בעונות גשומות כמו שני אגמים.
התחנה הבאה היתה פונדק נאות סמדר. בית קפה קסום שהוא נווה מדבר עם בריכת נוי קטנה ושפע צמחיה. הפתעה לנמנעים מחלב פרה- יש גלידת עיזים! הבעיה: אין כשרות. משם הגענו לאילת. המלון שלנו היה 'קלאב אין אילת', שאירח אותנו יפה, כולל מזון ללא חלב פרה וללא שמרים ופטריות למשפחתי וללא גלוטן לי. לשמחתי גם ללא מרכך כביסה במצעים ובמגבות.
ביום השני לטיול הגענו לקניון האדום. הלכנו במסלול מעגלי קצר, שהיה קל, יחסית, כולל היעזרות מדי פעם ביתדות. נוף מרהיב ומלהיב למבקשים להצטלם על הרקע של סלעי ענק אדומים.
הר יואש היה התחנה הבאה שלנו. ללא מאמץ רגלי, עולים עם הרכב לתצפית על כל האזור מראש ההר. אחר כך שוטטנו קצת בדוכני המדרחוב בטיילת של אילת, ולא רחוק משם צללנו באתר 'המסעדה' ליד מסעדה תת ימית שהוקמה וננטשה. היה מרתק ושווה לצלול שם מבחינת מגוון הדגים והאלמוגים הרבה יותר מצלילתנו הקודמת מול מלון 'ישרוטל ים סוף'. ארוחת ערב מפנקת אכלנו ב'פינה התאילנדית'. הצוות היה קשוב מאד לריבוי המגבלות שלנו (ללא גלוטן, ללא שמרים ופטריות) ודאג לנו לארוחות מתאימות.
לכאורה, אילת עיר ללא מע"מ והקניות בה זולות יותר. לא התרשמתי מכך, במיוחד לאור העובדה שאיני נוהגת לרכוש בגדים אלא לקבל או מקסימום לקנות בחנויות יד שניה, ובטח שלא להעדיף מותגים על פני בגדים שאינם ממותגים. בעיני, שיטוט בחנויות בגדים באילת הוא בזבוז זמן. כמה מטרים משמאל ל'פינה התאילנדית' היתה חנות בגדים שהיא אאוטלט של 'גולף'. מצאתי בדיוק מה שרציתי (טרנינג אחד) ממש בזול- ב- 70% הנחה. זאת החנות היחידה שהשתלם לי לקנות בה.
אם נשאר זמן פנוי ומחפשים בילוי חביב בעיקר לילדים אפשר לבקר בקניון הקרח (אייס מול) כדי להחליק על ריצפה דמויית קרח. בטיול קודם סיירנו במוזיאון 'אילת עירי' וגם הוא שווה ביקור.
ביום השלישי לטיול עלינו עליה קלילה ומהירה של חמש דקות (עלינו עליה קטנה ולא לראש ההר) לתצפית מהר צפחות ממש מימין לבית ספר שדה אילת. חונים ברחבת עפר הגובלת בגדר המזרחית של בי"ס שדה אילת והולכים צפונה. רואים את מפרץ אילת וכל המדינות הגובלות במפרץ: ישראל, ירדן, ערב הסעודית ומצרים. משם נסענו לשייט בספינת זכוכית. לא ידענו שיש שייט חינם מטעם העיריה ולכן הזמנו כרטיסים לספינת 'גלאקסיה', ספינה שומרת שבת. השייט היה מהנה מאד, ועם הסברים מפורטים על מה רואים בקו החוף. הקברניט היה חסיד ברסלב חביב והשירים שהשמיע בשייט היו מאד לטעמנו. בחזרה לחוף עברנו ליד ריף הדולפינים, שם הצטרפו שני דולפינים וליוו את חרטום הספינה כברת דרך ארוכה. לסיום היום ביקרנו בגן הבוטני המרשים של אילת. תצפית נפלאה בשקיעה למלחות- בריכות מים מלוחים השופעות ציפורים נודדות.
ביום הטיול הרביעי הלכנו לחוף המכונה בפי האילתים 'חוף ריפְרָף' (רשום על השלט בכניסה 'חוף מיקונוס' על שם מסעדה שהיתה שם בעבר) שמול 'ישרוטל ים סוף'. חוף שקט ונקי עם מזח צף קצר, שניתן לעמוד עליו ולראות במים שפע של דגים צבעוניים. משם הלכנו למצפה התת-ימי. לדעתנו, חוויית חובה באילת.
יום חמישי היה יום הטיול האחרון. ביקרנו שוב במצפה התת-ימי (ביקור חוזר ללא תשלום). משם נסענו צפונה. עצרנו בפונדק של כושי רימון. באותה עת היו מעט בע"ח בפונדק.
משם נסענו נסיעה ארוכה למדי עד ים המלח. חנינו ליד מלון 'נבו' וירדנו רגלית מזרחה לחוף של פטריות המלח. ההליכה בתוך המים הרדודים היא איטית וקצרה- שתי דקות בערך. המים הגיעו עד קצת מעל לברך. יופי של תמונות צילמנו קצת לפני השקיעה. בשובנו גילינו שאם הולכים כמה דקות דרומה לאורך החוף של עין בוקק מגלים עוד הרבה פטריות מלח יפות שנראות כמו ציור דמיוני מהאגדות. שם ההליכה במים בדרך אל הפטריות נמשכת כחמש דקות ועומק המים מעל למותן. קחו בחשבון, שאין מקלחות או ברזיות מים אלא צפונה משם בחוף ציבורי עין בוקק המוכרז לרחצה, ושהמקום מול מלון 'נבו' משמש כעת (סוף 2024) מתחם עבודה- זהו אתר בניה ענק למרכז כנסים. על כן, עקרונית האזור הזה סגור כעת למבקרים. למרות זאת, היו אנשים שירדו ברכבם לחוף הים וחנו ממש מול הפטריות, אולי כי זה היה אחרי שעות העבודה באתר. בחניה הוצאתי את האמגזית וחיממתי לנו מים לתה ולשוקו סויה. כיף לשתות משקה חם כשמתחיל להתקרר ולהחשיך.
אחר כך ביקרנו בערד. רצינו לראות את רובע האומנים בערד אבל הערב ירד והרובע היה שומם. משם נסענו הביתה לנתניה.
היה טיול מהנה מאד! נסו ותהנו גם אתם.
צילום תמונות: משפחת נחמני.
